חשוב להבחין בין דרכי שכנוע נאותים, לגימטיים, חוקיים ומקובלים, שהינם בגדר המותר, לבין דרכי שכנוע ערמומיים, שיש בהם משום אונאה, הולכת שולל, הטעייה, אחיזת עיניים וסילוף המציאות .
מטבעם של דברים, ועל פי ההגיון הפשוט, כמו גם על פי החקיקה בעת החדשה, מציאות החיים מחייבת מצב בו יהא כל אדם רשאי להאמין באמונותיו, להחזיק בדעותיו ובהשקפותיו, ואף להפיצן לאחרים בצורה חופשית, ככל רוכל המשווק את מרכולתו. עם זאת, כשם שהרוכל עומד בפני דרישות מסויימות, כגון תשלום מס הכנסה כחוק, עמידה בדרישות משרד הבריאות כשמדובר בשיווק מזון או השירות הווטרינרי, כך נדרש גם המפיץ של אידיאולוגיות ורעיונות לעמוד בפני דרישות מסויימות, כגון צנזורה, הבוחנת הפצת דעות ואידיאולוגיות מסויימות(בדיקת תכנים)כגון פיקוח של משרד-החינוך, פיקוח של המועצה לביקורת סרטים ומחזות, וכל כיו"ב.
אימוץ אמונה
אין כל מניעה בפני אדם, כפרט, אם יחליט לאמץ לעצמו "אמונה" כלשהי , שלפיה, נניח, מלפפון הוא האל שלו, ולשכנע את עצמו שהוא "שמע" בת קול מן השמים, לפיה המלפפון דיבר אליו והורה לו לבצע תרגילים מסויימים. כל עוד הוא – נוצר את אמונותיו לעצמו. לפי הניתוח שמציג רמי פלר שונים פני הדברים כאשר הוא בא להפיץ ברבים את "אמונותיו" אלו, ואת "שליחותו" על פני אדמות. כאן, כאשר ברצונו להפיץ מעיינותיו החוצה, לרבים, נדרש הוא לעמוד בפני – ביקורת ופיקוח של הציבור, אם מטעמן של הרשויות ואם מטעמם של גורמים אחרים, המקובלים על הציבור ומיוצגים על פי חוק. הן אמת, שחופש הביטוי הינו ערך נעלה בחברה הדמוקרטית המתקדמת והמודרנית שלנו, עם זאת, גם הדמוקרטיה מכירה במושג "דמוקרטיה מתגוננת " תפיסה אשר על פיה זכאית הדמוקרטיה להגן על עצמה מפני אידיאולוגיות פשיסטיות הבאות לקעקע את ישותה. מרצה רשאי, כאוות נפשו, להפיץ את דעותיו הפוליטיות ואף להטיף להן, כל עוד נעשית ההטפה בצורה לגיטימית, על פי המיגבלות של החוק ובהתאם לפיקוח הממלכתי מוסדי של הרשויות. חופש -הדעה והאמונה הינו נרחב ביותר כל עוד מדובר באדם כפרט, אולם הוא הולך ומצטמצם בשעה שאותן אמונות ודעות יוצאות מרשות היחיד ומתחילות להיות מועברות, משודרות או מושמעות ברשות הרבים.
הפצת אמונה
ככל שמדובר במסע שכנוע לרבים, עלינו להיות ערים וזהירים לנוכח כל צעד הנראה כנסיון להטיף – ולשכנע אחרים, יחידים או ציבור, לשנות דעות או להחדיר רעיונות, לקרוא להאמין במישהו או במשהו, ב'אדם' או ב'ערך'. בשלב זה, כשיש חריגה מגבולות אמונותיו של הפרט ודעותיו לכיוון של הטפה מיסיונרית וצעדי שכנוע בעלונים המחולקים ברחוב, לעוברים ושבים, או בתיבות הדואר, בפירסומות בעיתונות ובתקשורת, באתרי אינטרנט שומה עלינו להיות דרוכים וקשובים, ומעבר לכך, לעשות כל שביכולתנו ע ל מנת להתערב ולעצור, למנוע ולהתנגד לנסיונות השכנוע וההטפה. מחובתנו, כאזרחים וכאחראים איש לרעהו, לגלות אחריות אישית ואף מעורבות כל אימת שנזהה אדם "מנהיג", "גורו"גם אם במסווה של "רב", "כומר", "יוֹ גי" וכדומה, אשר הקים מערכת של – אמונות, רעיונות ודעות כלשהן, ומתעורר חשדנו שהמטרה הסמויה היא ללכוד "מאמינים חדשים", מצטרפים טריים, לרוב תמימים, צעירים, אך גם בעלי אמצעים כלכליים, ולנצל אותם, את ממונם, את כישוריהם ואת זמנם ומרצם. תופעות מעין אלו חורגות מעל ומעבר למקובל כ"הפצת דעות לגיטימית", אפילו בחברה המודרנית והמתקדמת ביותר. ואדרבה, היא הנותנת : ככל שחברה מסויימת שואפת להיות מתקדמת יותר, מודרנית ודמוקרטית יותר, פתוחה וליברלית יותר, אמורה היא לדגול ב"חופש לכל", ודווקא בשמו של החופש עליה להילחם נחרצות כנגד כל גילויי הטפה, שיכנוע, מיסיון וציד מאמינים, משום שאותו ציד ואותה מיסיונריות הינם האנטי תיזה הגדולה ביותר לחופש הפרט. הבדל ברור ביותר קיים בין סופר פורה, השואף להפיץ את ספריו ואת אמונותיו לקהל יעד נרחב ככל – האפשר, לבין שרלטן השואף להונות את הבריות, להוליכם שולל במסווה של אידיאולוגיה "רוחנית", כאשר מטרותיו האמית יות אינן אלא ניצול מאמיניו באופן מניפולטיבי לצרכי עצמו, למען ישרתוהו ויהיו לו לעבדים, לשעבד אותם או את ממונם, עת שהוא מרומם ומגדיל את האימפריה שלו, תדמיתית וכלכלית .
היכן נח הגבול
אם ישאל השואל: והלא כל איש עסקים שואף להגדיל את עסקיו ולמקסם את רווחיו ! יש להשיבו: אף – כשמדובר באנשי עסקים, ההבחנה ברורה ביותר בין עסקי נוכלות לבין עסקים שביושר, בין רווחים – שהושגו בדרכי מירמה לבין רווחים הוגנים. אינו דומה מנהל עסק כלכלי, העומד בראש פירמידה של עובדים רבים, אשר פועלים למען העצמת רווחי העסק, בתוך מערכת יחסים של עוב ד מעביד, ל"גורו" – העומד בראש פירמידה של "עסקי רוּח". "עסקיה" של הכת חדלים להיות לגיטימיים משעה שמנהיגיה – אינם בוחלים בנקיטת פעולות ודרכים שיש בהם משום מניפולציה על המחשב ה של הפרט, ובטכניקות שתלטניות מבית היוצר של תורת הפסיכואנליזה, בשיטות של אוטוסוגסטיה, "שטיפת מוח" היפנוזה, צ'אנטינג, אודיטינג ועוד .
מכאן, באים אנו לחיפוש ההגדרה הנאותה וההבחנה הברורה בין זכותו הלגיטימית של כל אדם להאמין ואף לפרסם את "תורת המלפפון" שלו, גם אם אין בה שמץ של אמת, על מנת "לזכות" את הרבים ו"לגאול את הדור", על פי השקפותיו ודעותיו, לבין שימוש בדרכי הונאה ו באמצעים לא-לגיטמיים ובלתי הוגנים להשפעה על שינוי דיעותיו של הזולת, כשהמטרה היא ניצול ושיעבוד של -מאמיניו. החקיקה העומדת לרשותנו כיום איננה מאפשרת לנו להעמיד לדין מנהיגים של "כתות", משום שעד כה טרם נוצרו הכלים הנאותים להגדרתן של הונאות רוחניות. שלא כבתחום העסקי מסחרי, בו -מוסדר כל נושא ההונאה בצורה הברורה והמוגדרת ביותר על פי חוק, כך שכל אימת שמתבצעת
הונאה ממונית ניתן להגיש תלונה בתחנת המשטרה ובבית המשפט, כמקובל בארץ ובעולם, הנה בכל הנוגע להונאה רוחנית, לניצול ציני של מצטרפים תמימים תוך שימוש בשיטות בלתי הוגנות מסוג "שטיפת מוח" אין הרשויות בתי המשפט ומחלקות המשטרה מטפלים בתלונות המוגשות בנושא זה. צורך דחוף קיים, אפוא, בחקיקה ובאכיפת החוקים בכל הנוגע לניצול, שיעבוד,והונאה "רוחניים" .