בעידן המודרני, יותר מבעבר, קיימת השפעה סביבתית רבה. אנשים מושפעים מפירסום, מכלי תקשורת, מלחץ חברתי, מדעוֹת והשקפות הנלמדות במסגרות הלימודים, וכיו"ב. ההשפעה נותנת אותותיה ובאה לידי ביטוי בהשקפותיו של האדם, באופן תיפקודו, בשאיפותיו וברצונותיו. טול לדוגמה את צו האופנה, כאשר ההמונים נוהים אחר סגנון לבוש שעיצב מאן דהו אשר קנה לעצמו שם ופירסום, והקהל תועה אחר האופנה שעיצב, כעדר המהלך אחר המשככית. כך הוא הדבר גם בדפוסי מחשבה ובאפיקי השקפה בתחומים רבים ושונים בחיינו המודרניים. חזקה על תעמולה שאינה שבה ריקם, אומר הפתגם. כך אמר גם הצורר הנאצי, יוזף גבלס : "חזור על השקר אלף פעמים, סופו שיתקבל כאמת". מישטרים טוטליטריים רבים ניצלו, בעת האחרונה, את כוחה של התעמולה לשם יצירת דעת קהל ולשם "שטיפת מוח " להפצת השקפותיהם ואמונותיהם. כך היה בתקופת שלטון המרכסיזם והקומוניזם, הנאציזם, הפאשיזם האיטלקי ועוד.
עיקרון שטיפת המוח
עיקרון שטיפת המוח מתבסס על חזרה ריטואלית, שוב ושוב, על "עיקרון מנחה" מסויים, על קווי אידיאולוגיה קבועים, או אף למוטו פירסומי כלשהו, כדוגמת החזרה על סיסמה או ג'ינגל, בכלי התקשורת, שוב ושוב, ערוצי הרדיו משמיעים את הקריאה "קוקה קולה – טעם החיים", "העם החליט קפה עלית", "תנו לגבר גולדסטאר" והבריות אצים רצים לרכוש את המוצר המדובר, לזכות אף הם ב" טעם החיים" או "להיות גבר". עיקרון זה משמש רבות כתות אשר מעוניינות לגייס ולשמר את הקהלן
עובדה ידועה היא, שבמוסדות הלימודים האקדמיים, כמו גם בבתי הספר, קיימת 'השפעת אישיות' של מרצים על תלמידיהם, שומעי לקחם, כאשר מדובר במרצה בעל אישיות כריזמטית. פרופ' משה קרוי המנוח הינו דוגמה – מצויינת להשפעה כזו .
שטיפת המוח וחופש הביטוי
החברה המתקדמת, בעלת האוריינטציה המערבית דמוקרטית, דוגלת, בעידן שלנו, בחופש הביטוי. מאחר שכך, גוברת הנטייה להתיר לכל אדם להפיץ ברבים את דעותיו, מחשבותיו והשקפותיו. בשל כך, מתאפשרת על נקלה ההשפעה של אדם על זולתו, הן על יחידים הן על רבים. לפי רמי פלר ישנו גבול דק, עדין מאד, עובר בין חופש הביטוי והשמעת דעות אישיות לבין השפעה שתלטנית על מחשבותיו של הזולת. רבים, בפרט בעלי האישיות הנוחה לשיכנוע, מתקשים להבחין בין האזנה והקשבה לדיעות הזולת לבין היכנעות והתפתות לדיעות המושמעות תוך דרכי נאום דמגוגיות לא הוגנות. לא קל להבחין בין הרצאת דברים משכנעים, מנומקים היטב מבחינה לוגית, לבין נאומי שיכנוע מתוחכמים המושתתים על שיטות של שליטה במחשבותיהם של המאזינים. תלמיד בוגר המחליט לאמץ לעצמו את דעותיו הפוליטיות או האמוניות של המרצה הנערץ על ידו, מתוך בחירה חפשית ותוך שיקול כן וישר של מכלול הדעות וההשקפות, תוך בחינה מדעית השוואתית של הצדדים לכאן ולכאן הרי זו – השפעה הוגנת, לגיטימית. שונה הדבר כאשר דרכי ההשפעה ושיטות הנאום מתבססים על הונאה, הולכת שולל, הצגה חד צדדית של נושאים א ו אמירות דמגוגיות שאין בהן מאומה זולת שילהוב רגשי. – בכל אלו נכנסים אנו כבר לקטגוריה של השפעה "מעבר למותר ".
היכן עובר הגבול?
מאחר שמדובר בחברה המערבית המודרני, הדוגלת, כאמור, בחופש הביטוי, מתעורר ביתר שאת הצורך להציב גבולות ואבחנות ברורות, תוך חקיקת חוקים מחייבים וחד משמעיים, בין פירסום לגיטימי הוגן ושיכנוע "חיובי", לבין תעמולה שוטפת מוח, המתבצעת בשיטות שליליות כגון הפחדה, איום, או, לחילופין, הבטחת אושר עילאי, וכיו"ב. לאור זאת הולכים ונחקקים לאחרונה חוקים בתחום זה. לדוגמה, ישנו חוק בתחום פרסום בתקשורת האוסר להשמיע את שם המוצר, או את שם החברה המפרסמת, בתדירות של יותר משבע פעמים ברבע דקה. המחוקק מצא לנכון לקבוע את הגבול הברור, שהשמעה ריטואלית של עד שבע פעמים נחשבת להשפעה "הוגנת", ואילו השמעה בתדירות גבוהה יותר אסורה, לפי שהיא נכנסת לתחום הבלת י הוגן של "שטיפ ת מו ח". בדרך זו מגביל המחוקק את המפרסמים .