ישנן הגדרות רבות ל"כת". במאמר זה אתן את ההצעה שלי בתור אדם שחקר לא מעט את נושא הכתות שתי הגדרות, מהעיקריות שבהן, אשר על פיהן ניתן לזהות "כת" ולהבחין בינה לבין ארגון לגיטימי.
הונאה וניצול
אחד המאפיינים העיקריים המבחינים בין התארגנות רוחנית, חברתית, פוליטית "לגיטימית", או אמונה לבין "כת" היא השימוש בדרכי ניצול והונאה. הארגונים הלגיטימיים יפעלו בדרכים חוקיות, הוגנות, ישרות ומקובלות, להשגת מטרות הארגון, ובכלל זאת דרכי שיכנוע הוגנים . את רעיונותיהם הרוחניים ואת האידיאולוגיה שלהם, מפיצים הארגונים הלגיטימיים באמצעים מקובלים, גלויים וחוקיים. ה"כתות", לעומת זאת, נוקטות בדרכי שכנוע סמויים כדוגמת היפנוזה, שטיפת מוח, תעמולה, חזרה על "מנטרה", וכיו"ב מהדרכים שהוזכרו לעיל.
פולחן האישיות סביב רעיון "רוחני "
להבדיל מן הדתות, המבוססות רובן ככולן על מסורת עתיקת יומין, הגם שהופצה בראשית ימיה בידי בן-תמותה וממשיכה להיות מופצת על ידי מאמיניו – חסידיו, הרי שה"כתות" מפיצות את רעיונותיו של אדם חי, על פי רוב בעל אישיות כריזמטית, סמכותית או מושכת, בן -דורנו, המפיץ את רעיונותיו ומבססם על תפיסות "רוחניות" )או פסבדו – רוחניות(. בעוד הדתות מפיצות למאמיניהן את העקרונות הרוחניים שלהן – כך הוא ביהדות, בנצרות, באיסלם ובדתות הבודהיסטיות, כל אחת מהן דוגלת באידיאולוגיה רוחנית אלוקית שנמסרה לנביא לפני אלפי שנים. "תורתו" של ה"גורו", לעומת זאת, היא אידיאולוגיה חדשה, טרייה, אשר טרם נוסתה בכור-ההיתוך של ההיסטוריה וטרם עמדה במבחן הדורות. על פי רוב, "תורתו" מצוצה מן האצבע, פרי המצאתו, דמיונותיו או שהיא שאובה מרעיונות ותיקים של דתות עתיקות. בכל ה"כתות", אם לא בכולן, מבט יחים למאמינים אושר נצחי, חיים עילאיים ומושלמים בעולם הזה, עולם שכולו טוב, וכיו"ב הבטחות אשר קל להבטיחן וקשה לממשן, שהרי האושר, כידוע, הינו עניין רצוני, וכל אדם מסוגל, בכל מצב נתון, לשכנע את עצמו שהינו מאושר. גם האסיר, בתא-הצינוק, עשוי לחוש אושר עילאי, אם יודע הוא שמאסרו נעשה לתכלית מסויימת בה הוא דוגל. גם את חייו מוכן אדם למסור, ולמות, פשוטו כמשמעו, בעבור עיקרון -על אשר הוא נושאו על לוח-לבו. קל מאד, אפוא, לשכנע מאמינים שהאושר המובטח אכן מצפה להם, אם אך ייאותו לקבל על עצמם את עיקרי ה"כת" ומנהגיה
