מקור הסמכות בדת ובכת

ההבדל בין דת או אמונה ובין לכת הוא נרחב מאוד וכולל הרבה זויות. למעשה, נושא זה יכול להוות חומר לעבודות מחקר שלמות.
עקב כך ברור לי שלא ניתן יהיה לסקור באופן מלא הבדל זה במאמר אחד ועל כן בשבועות הקרובים אפרסם סדרת מאמרים מקיפה אשר תבחן כל אחת בתורה פן אחר של ההבדל בין דת לכת

במאמר זה, כמאמר ראשון בסדרה אעמוד על ההבדל המילולי בין דת לכת ומקור הסמכות

מקור הסמכות

תחילה יש להבחין הבחנה הברורה בין "כת" לבין "דת". המושג "דת" במקורו משמעותו 'חוק', אך נתקבל ברבות השנים במובן של קשר האדם עם אלוקיו. המשותף לדתות כולן, להבדיל מן הכתות, הוא הקשר של ילוד-אשה לבין בוראו, קשר אשר בא לידי ביטוי בעבודת האל ובקיום מצוותיו, על פי תפיסת הדת. הכת, לעומת זאת, הינה מסגרת של ניצול מתוחכם בה מנצל איש אחד – בדרכי הונאה וערמומיות – את רעהו, ולרוב את מאמיניו, חסידיו, והסוגדים לו . כפי שנוכחתי לדעת גם במסעי האישי במובחן מן הדת, נתפס ה"גורו" – מנהיג הכת – כמי שניחן בתכונות על -אנושיות, אלוהיות, או, למצער, כנציגם של כוחות רוחניים על- אנושיים על פני כדור-הארץ. עיקר הפולחן המתבצע במסגרת הכתות מתמקד בפולחן האישיות סביב ה"גורו", במובחן מקיומן של המצוות הדתיות, אשר – בכל דת – מתבסס על מסורת עתיקה, רבת שנים, שנמסרה מהורים לילדיהם, ומושתתת על כתובים )"כתבי קודש"( שנתקדשו מדור לדור. הציוויים, אותם נדרשים המאמינים לקיים, אינם פרי-המצאתו של המנהיג הדתי, אלא צו עליון, שמיימי , והמנהיג הדתי איננו ה'מקשר' בין המאמין לאלוקיו, אלא הוא המוסמך – בהיותו מלומד – ללמד, להורות ולבאר את כתבי הקודש להדיוטות. לא כך הדבר בכתות, כאשר ה"גורו" מציג עצמו כשליחו של האל עלי -אדמות, כנביא בן -דורנו, ומתיימר להפיץ את "דבר הגאולה" לעולם, כפי שנמסר לו, ישירות, מפי הכח העליון .